שלום שרקי נולד בכ"ו באדר א' תשמ"ט בירושלים, שם גדל. שלום החל את לימודי היסוד בתלמוד תורה "מורשה", ולאחר מכן התקדם לישיבה התיכונית 'בני צבי' שבבית אל. בשלב הבא, שלום המשיך להעמיק ולבנות את בניין התורה שלו בישיבות צפת וירוחם, זאת בשילוב עם השירות בחיל הים, כלוחם בספינת דבור.

אחרי סיום השירות הצבאי למד שלום לימודי ארץ-ישראל במכללת הרצוג שבגוש עציון. הוא התעניין במגוון תחומים ולאורך השנים למד היסטוריה וגאוגרפיה, ספרות קודש וחול, אסטרונומיה וצפייה בכוכבים.

שלום גם הקדיש זמן ללימודי הישרדות ולכושר גופני. במקביל, הוא עבד כמדריך נוער בישיבת בני צבי בה למד, ובהמשך עבד כמדריך טיולים ברחבי הארץ. בין היתר, הוא הדריך את טיולי מסע-ישראלי לבני נוער.

הוא אהב את ארץ ישראל ונופיה והשקיע המון בידיעת הארץ - בהיסטוריה, בחי ובצומח. לכן בחר להדריך טיולים – כדי לספר על הארץ ולהסביר עליה. שלום היה שמח במיוחד כשמצא בור מים לא ידוע או שביל חדש.
שלום היה אידיאליסט, הוא האמין בזכות ובחובה של האדם לקחת אחריות ולהשפיע סביבו, עזר בשמחה ובקלות בכל צורך שעלה מולו.

לשלום היה מאור פנים מיוחד, עיניים כחולות נוצצות וזקן בלונדיני פרוע, הוא אהב אנשים בכל גיל, והתחבר אליהם בטבעיות ובחום; ילדים קטנים שהדריך והתמוגג מהתמימות שלהם, תלמידי תיכון שהדריך במסירות במסע-ישראלי בין אם היו חילונים או דתיים, מהמרכז או מהפריפריה, ואפילו סתם אנשים שהתארחו בבית הוריו. היתה לו יכולת מדהימה להקשיב לכל אדם ולהתעניין באמת בו.

שלום היה חבר טוב. היה לו חוש הומור חד ונוקב, ויחד עם זה יכולת מיוחדת לגרום לך תמיד להרגיש טוב ובנוח.
לשלום היתה נפש רגישה ועמוקה, הוא אהב שירה, רצה לחיות את החיים בצורה משמעותית, והשקיע הרבה בעבודת השם שלו, וחיפש כל הזמן לאתגר ולדייק את תפיסת העולם שלו. הוא היה מלא השראה ומחשבה מקורית.

שלום היה איש של פשטות חיצונית שסודה בעושר פנימי. אדם להטעין דרכו ובאמצעותו מצברים נפשיים ממקור של אמונה וביטחון. שלום היה שדה מגנטי של שמחת חיים ואופטימיות, בסוד שיח של שעות קטנות, בריקוד סוער, בבדיחה טובה, בצעידה בארץ שאהב. שלום היה איש של דעת וכנות נוקבת עטופה ברוך. איש אמת ושלום.

בתקופה האחרונה של חייו, הוא היה מאושר ומרוצה. הוא היה מוקף אנשים אוהבים, עשה דברים שהוא אוהב, היה מלא מרץ והיו לו המון תוכניות לעתיד; בין השאר, הוא עמד להתארס עם חברתו.

באור ליום כ"ז בניסן תשע"ה, ערב יום הזיכרון לשואה, נרצח שלום והוא בן 26. בעת שעמד בתחנת אוטובוס בגבעה הצרפתית בירושלים, הסיט מחבל פלסטיני את מכוניתו ופגע בשלום ובארוסתו שעמדה עמו בתחנה. שניהם נפצעו ושלום נפטר זמן קצר לאחר מכן. חיים צעירים ועדינים נלקחו באבחת רוע. שלום הותיר אחריו הורים, שישה אחים ואחיות.

כיסוי הבימה בישיבה נתרם על ידי משפחתו לעילוי נשמתו ולזכרו הטוב. בזכותה ובזכות דמותו הייחודית של שלום דרכו עומדת לנגדנו, והיא מורה לנו לילך לאורו הטוב.

ת.נ.צ.ב.ה

עמנואל משה (עמי) פרג'ון נולד בכפר הרא"ה בא' אדר א' תשמ"ט. הילד העשירי מבין 11 אחים ואחיות. בבית הספר היסודי התחנך בנעם נתניה והיה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא בסניף כפר הרא"ה. בחטיבת הביניים למד במכינה בכפר סבא, ובתיכון התחנך עמי בישיבה הסביבתית-תורנית אורות הזורעים. לאחר סיום שנות בית הספר, המשיך לישיבת ההסדר בירוחם, במהלכה התגייס לשירות צבאי בחיל הים. בשנת תשע"ב נישא עמי לנחמה לבית קרוננגולד, ובשנת תשע"ג נולדה בתם מרים.
עמי היה בעל מידות וחן מיוחדים, כושר השתלבות טוב ומהיר, עד שבלימודי התיכון חבריו היו שוכחים שהצטרף שנה לאחר כולם. גם בבית משפחת קרוננגולד, חמיו וחמתו, השתלב והתקבל כבן בבית. בכל מקום בו היה, השאיר אחריו חותם של נועם ואהבה.
בכל שלב בחיים, מצא אפיקים נוספים בהם יוכל לתרום מעצמו לחברה. עמי הדריך בתנועת הילדים עוז בכפר הרא"ה. בלימודי התיכון שימש כמדריך בני עקיבא במושב הזורעים, והתנדב בקו לחיים ובשמחה לילד. את לימודיו בישיבת ירוחם שילב בפעילות עם הקהילה.
עמי השקיע שעות רבות בלימודי התנ"ך שהיה אהוב עליו, והערות, שאלות ותובנות בכתב ידו כיסו את שולי ספר התנ"ך שנשא עמו לכל מקום.
עמי דאג לפתח ולטפח תחביבים בצורה יסודית ולהפיק את המירב מהסיטואציה בה הוא נמצא. כך השקיע בתחום הבישול והאפיה בשירותו הצבאי על הספינה, כאשר היה עליהם להכין את ארוחותיהם, והוא החליט לשדרג אותן. כך השקיע שעות רבות בלימודי נגינה עד שהגיע לרמה שהשביעה את רצונו, וכך דאג לרכוש ולקרוא אוסף ספרים מרשים שהיווה בעיניו קלאסיקות בתחומים שונים. גם נישואיו למשפחה דוברת אנגלית, היוו עבורו הזדמנות להתפתחות בתחום זה.
השקעתו ניכרה גם בתחומי הלימודים, במחברות צפופות בכתב קטן ומסודר ובהישגים מרשימים.
עמי היה אוהב אדם, ואהב מאוד למצוא קשרים משפחתיים, אף רחוקים ביותר, עם מגוון אנשים. השקיע בחברויות עמוקות ובבניית קשרים חברתיים רבים ומגוונים.
הוא אהב לטייל ברחבי הארץ, גם באופן רגלי וגם רכוב על אופניו, ועסק בכך ממש עד ימיו האחרונים. הוא שמר על כושר גופני טוב ונהג לצאת לריצות.
עמי היה איש אמונה, ודרכו בעבודת השם היתה ברורה ובהירה. תמיד הרגיש שהשם איתו, ושהפסוק "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי" מלווה אותו. כשנשאל האם מחלת הסרטן פוגעת באמונתו בהשם, השיב: "אם יש סרטן בעולם, אז למה שלא אהיה חולה סרטן?".
בתחילת שנת תשע"ד התגלתה מחלת הסרטן בגופו של עמי, ובשלהי שנת תשע"ה הוא נקרא לגנזי מרומים. גם בתקופת מחלתו, המשיך עמי לשמור על חיוניות רבה. השקיע בלימוד תורה ובלימוד הלכות הרמב"ם, נהג לטייל, התחיל ללמוד לימודי תואר ראשון בהנדסת חשמל, התחיל ללמוד נגינה בפסנתר ככלי נגינה נוסף והמשיך לחיות את החיים במלוא עושרם.
לאחר מאבק ממושך במחלתו, עמי בא למנוחת עולמים בגיל שלושים ואחת. הותיר אחריו אישה ובת, הורים ואחים.
ת.נ.צ.ב.ה

גלעד גולדשטיין נולד בכ"ז בניסן תשנ"ו בפילדלפיה שבארצות הברית. בהיותו בן שנה עלו בני המשפחה ארצה. תחילה הם התגוררו ביישוב עלי ובהמשך עברו לאפרת, שם גלעד התגורר וגדל. גלעד למד בבית הספר היסודי אורות עציון, ולאחר מכן בישיבת נווה שמואל. לאחר מכן המשיך גלעד ללימודים בישיבת ירוחם, ולאחריהם התגייס לשירות בחטיבת הצנחנים. בשירותו הצבאי הצטיין כחובש קרבי בעל תשומת לב מיוחדת לכל חייל, ובמהלכו שם קץ לחייו.
גלעד אהב את התורה. הוא היה מבלה שעות ארוכות ביום בלימוד תנ״ך, נהנה מהקריאה ומשינון הפסוקים. הוא אהב לקרוא בתורה וידע בעל פה פרשות רבות. בהומור הייחודי שלו, הוא ידע תמיד להוסיף פסוקים לבדיחות, להוציא אותם מהקשרם או לקחת חלק מפסוק ולשנות אותו בצורה מפתיעה ומשעשעת.
גלעד היה קול ייחודי בבית המדרש, גם מילולית כי קולו תמיד נשמע מעל קולות הלומדים האחרים, אבל בעיקר בגלל דרך החשיבה המיוחדת שלו והסברות שאהב לפתח. לא פעם יכולת למצוא את גלעד מגן על סברה דחוקה בפני רבים המנסים לדחות אותה, וברגעים כאלה היה ניתן לתהות אם הוא לא אהב אותה דווקא בגלל שהיא דחוקה.
אי אפשר לדבר על גלעד בלי להזכיר את השמחה שלו, שמחה וחיוך שהדביקו תמיד את הסובבים אותו. גלעד היה מהכותבים והשחקנים בהצגות ראש חודש אדר, אבל לא היה מגביל את החגיגה לערב אחד. בשנה המעוברת, פעל גלעד להרבות בשמחה כבר מראש חודש אדר א'. ההומור והצחוק היו חלק רגיל מלימוד התורה של גלעד, והוא תמיד היה מוצא דרך מצחיקה להציג סוגיה או איזושהי בדיחה טובה בגמרא. רצינות וצחוק לא היו הפכים אצל גלעד והיה יכל להגיד שטויות ברצינות מוחלטת או להפוך נושאים רציניים לבדיחה מבלי לזלזל בהם או להפחית מרצינותם.
גלעד היה מתפלל בכוונה ורק מלעמוד לידו בשעת התפילה היית מתמלא יראת שמיים. גלעד היה מקפיד להניח תפילין ולהתפלל לפני סוף זמן תפילה גם בימים שהדבר לא היה מובן מאליו.
גלעד אהב לתת מעצמו, תמיד השקיע בכל דבר שעשה את כל כוחותיו. הוא השקיע בחברים, במשפחה וגם בהתנדבויות בירוחם ובמד"א. גם כשהגיע לצבא, החליט גלעד לצאת לקורס חובשים והיה חובש פלוגתי מצטיין. בתפקיד זה הרגיש גלעד מימוש של יכולותיו ורצונו לעזור ולדאוג לאחרים. חיילים שהיו בפלוגה שעליה היה מופקד מספרים שאכן דאגה זו הייתה מורגשת, וגלעד היה כתובת קשובה, רגישה וזמינה לפניות רבות, גם מעבר לתפקידו הפורמלי כחובש.
גלעד אהב לטייל בארץ וכל טיול היה להרפתקה ולסיפור שאהב לספר. הוא היה יוצא לטייל בימי שישי באזור ירוחם, גם בשבתות החורף בהן השבת נכנסת מוקדם (ובישיבה עוד יותר מוקדם) והיה מוצא את הדרך בטרמפים שונים ומשונים כדי לחזור בזמן לירוחם. לא פעם היה מגיע כשכולם כבר יצאו לתפילה או אפילו קצת אחרי, ובכל פעם שכזו היה חוזר עם חיוך ענק וסיפור ארוך על החוויה שהייתה.
גלעד היה מקבל כל אדם כמו שהוא ונתן לכל אדם שדיבר איתו תחושה טובה. הוא היה חבר טוב ואוזן קשבת, יכל לדבר ולהקשיב בכל נושא והצליח לפתח קשרים עם אנשים מעולמות ורקעים שונים לחלוטין משלו, בכל מקום שבו היה. הסקרנות שלו והגישה החיובית בה הגיע לכל אדם, אפשרו לכל אחד להיפתח אליו בקלות וגלעד תמיד שמח לשמוע דברים חדשים ודעות שונות ומגוונות.
הקול של גלעד בלימוד התורה, אהבת התורה ויראת השמיים שלו, הצחוק והחיוך המדבקים והשמחה שאפיינה אותו כל כך, חרוטים בזיכרון ומהדהדים בין כותלי בית המדרש.
גלעד התאבד בעת שירותו הצבאי בי' באלול תשע"ז, והוא בן עשרים ואחת. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים.
ת.נ.צ.ב.ה

נפל בט"ו בטבת התשפ"ד (27 בדצמבר 2023)

סמ״ר אפרים יכמן, מנווה דניאל, לוחם בגדוד שקד, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 21 בנופלו.

הודעה נמסרה למשפחתו.

הועלה מדרגת סמל לדרגת סמ״ר לאחר מותו.

צה"ל משתתף בצער המשפחה וימשיך ללוותה.

Staff sergeant Efraim Yachman z"l

גדעון אילני בנם של מנשה ומלי(כרמלה) נולד ביום י"ב בתשרי תשמ"ט (22.9.1988) במצפה יריחו. אח לנעמה, נדב, חמוטל, אמיתי ואלחנן.

למד בישיבה התיכונית במצפה יריחו, ולאחר מכן בישיבה בירוחם. במהלך שנות לימודיו בישיבה התגייס גדעון לצנחנים. גדעון נישא לאסתי(אסתר) ולהם נולדו שישה ילדים: גפן, מעין, נועם, הילל, דוד ויעל.

גדעון נפל בקרב בכ"ז בכסלו התשפ"ד (10 בדצמבר 2023), בן 35 שנים היה במותו.

חברו הרב יעקב ידידיה לוי כתב לזכרו:
אשתדל לומר כמה מילים על גדעון האהוב.

רק לומר את השם גדעון ולחשוב על דמותו, כבר מעורר געגוע.

זכיתי להיות חברותא של גדעון בשיעור ב בסדרי ערב מעבר להכרות הכללית של כולנו איתו כאחד מבני החבורה.

דבר ראשון שחשבתי על גדעון הוא החיוך של גדעון. כמעט תמיד הייתה בת שחוק על פניו וחיוך. איזו הארת פנים שמוארת ומאירה, משהו שגורם לרצות להיות בקשר. משהו טוב ומשמח.

דבר שני, שאני חושב שמעולם לא ראיתי את גדעון כועס או קרוב לכעס, הייתה בו מן שלווה שכזו / נינוחות שאפשרה למי שהיה לידו להרגיש בנח עם מי שהוא ועם מה שהוא. לדעתי היכולת שלו שלא לכעוס נבעה מאיזו שהיא קבלה של הרצון של הקב"ה ממקום מצד אחד פשוט מאוד ומצד שני עמוק מאוד.

בכלל בגדעון היה שילוב מיוחד של עמקות ופשטות. לפעמים אומר את הדברים הכי ישרים ואמיתיים בפשטות ולפעמים אומר איזה רעיון עמוק ואיזה זווית מבט מיוחדת ועמוקה שבאו מתוך מחשבה. זה גם בעיניי היה קשור למידת האמת שלו. אמת ישרה.

גדעון היה אדם חושב באופן מיוחד, אני זוכר גם בלימוד שלנו וגם בכלל שלפעמים תוך כדי משפט כזה או אחר הוא היה חושב על משהו או לאחר שאומר היה מתקן, היה בו מן חישוב חשבונו של עולם ומתוך יסודיות רצון לומר דברים באופן מדוייק.

גם בעבודת המידות אני זוכר שזה היה נושא שעניין אותו.

הוא סיפר לי פעם בחברותא שלנו בשם הרב רייכנר מנו"ש, שהכתב הוא מגלה את האישיות, ושדרך הכתב לא רק שמתגלה האישיות אלא שניתן לעבוד על האישיות דרך הכתב. כשמתקנים את הכתב וכותבים יותר בדיוק וביופי הדבר מעורר את המידות הפנימיות.

עדינות היא עניינו של גן עדן. בגדעון היה משהו עדין מאוד. לא יגיד משהו שפוגע במישהו. ביישן ושקט נחבא אל הכלים.

וכאן מגיעה לה גם מידת הצניעות. עושה את האמת מפני שהיא אמת, ללא רצון לכבוד ולהערכה. הכל בשקט ובלי להרגיש בכלל שיש משהו מיוחד במה שהוא עושה.

בפטירת אדם מישראל ובן מחבורה נוצר חיסרון וחלל בעולם. גדעון, בלכתך נוצר חוסר גדול ואנו מתפללים שנזכה להמשיך את הארתך כאן בעולם ולצעוד במשהו בדרכך היפה העניינית העדינה העמוקה והמאירה.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

זיו חן נולד בי"ד בשבט התשנ"ז (22.1.1997) לרוזה ואברהם בכפר סבא. אח לרויטל, ענבר ואור. זיו החל את לימודיו בישיבה תיכונית דרכי נעם, ומשם התקדם והגיע ללמוד תורה בישיבה, זאת בשילוב עם שירותו בגדוד רותם, חטיבת גבעתי. לאחר חזרתו לישיבה ועם סיום תקופת השירות הצבאי, זיו שילב יחד עם לימודיו בישיבה תואר בחינוך במכללת הרצוג שבגוש עציון.

בשיעור ו' זיו עזב את בית המדרש והלך ללמוד בבית המדרש בגבעת שמואל וללמד בישיבת רעננה. עם נישואיו לאשתו הלל תבדל"א – הם קבעו את ביתם בירוחם, וזיו חזר ללמוד בבית מדרשנו.

זיו היה יהודי מואר ומאיר פנים לבריות. יהודי שרואה את הטוב ואת הצמיחה שבכל דבר, וחושב איך להיטיב בדרכיו המאירות על הזולת.

המקום שזיו תפס בין שורות בית המדרש היה גדול ומשמעותי ביותר. זיו ראה כל תלמיד בבית המדרש כחבר, והיה שם בשביל כל אחד בלימוד, במילה טובה ובהכוונה. ובמילותיו של ראש הישיבה הרב חיים וולפסון:

"זיו היה הדבק של כולם, גם של החבורה שלו וגם של הישיבה כולה. הוא חיבר בין הצעירים למבוגרים, בין התלמידים לרבנים".

זיו היה אדם אוהב. אוהב תורה וידע, אוהב ניגון ושירה ואוהב כל אדם שנקרה בדרכו. ואכן, לאורך השנים זיו נבנה כתלמיד חכם צעיר בלימוד העיון וההלכה, בלימוד התנ"ך והמדרש ובחסידות וניגונים.

זיו חי את חייו בגובה ובעוצמות יוצאי דופן, בהפנמה עמוקה של התהליכים שעם ישראל עובר וצריך לעבור, ובתוך כך – את מקומו בתוך התהליך האלוקי לגאולת ישראל. במעין-צוואה שהוא השאיר לנו, הוא ביטא את התנועה הזו באומרו ש"לא נופלים על הארץ אלא מתעלים עליה".

רב סמל זיו חן התעלה בקרב בשכונת עבסאן בחאן-יונס, ממנה יצאה ההתקפה על קיבוץ נירים, ביום ג' באדר א' תשפ"ד (12.2.2024). בן עשרים ושבע בנופלו, הותיר אחריו אישה, הורים ואחים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא.

ת.נ.צ.ב.ה.

בנם של עידית ברוריה ואחיה. נולד ביום כ"ד במרחשוון תשס"ד (19.11.2003) במצפה יריחו. אח לתחיה, עטרה, מלאכי, שילה, נעם ואורי.

ביום 12.1.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחיל שריון.

רב טוראי אריאל אליהו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו הורים ושישה אחים.

בנם הבכור של שושנה (שרון) וצבי. נולד ביום ה' בשבט תשמ"ה (27.1.1985) בארצות הברית. אח ליקיר, דוד, יוכבד, יחיאל ונועם.

עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1993.

אלישע נישא להדס ולזוג נולדו שישה ילדים: איתן, בניה, מיכל, יסכה, עמיתי ורות.

ביום 8.10.2023 התגייס למילואים ושירת בחיל שריון.

רב סמל ראשון אלישע לוינשטרן נפל בקרב ביום א' בטבת תשפ"ד (13.12.2023). בן שלושים ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בית שמש. הותיר אחריו אישה, שישה ילדים, הורים וחמישה אחים.

בנם של גיטל טובה מלכה ואריאל שלום. נולד ביום י' בתשרי תשס"ג (16.9.2002) בקיבוץ מגדל עוז. אח ליהודה, אבירז, עפר ורננה.

ביום 11.11.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל שריון.

רב טוראי יקיר ידידיה שנקולבסקי נפל בקרב ביום כ"א בכסלו תשפ"ד (4.12.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

ינון פליישמן בנם של מיכל ובנימין. נולד ביום כ"ה באלול תשנ"ב (23.9.1992) באפרת. אח לדניאל, אבישי, רחל, שלומית ושילה.

ינון נישא לנעה ולזוג נולד ילד: זיו.

ביום 7.10.2023 התגייס למילואים ושירת בחיל שריון.

רב סמל ינון פליישמן נפל בקרב ביום ט"ו במרחשוון תשפ"ד (29.10.2023). בן שלושים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו אישה, ילד, הורים וחמישה אחים.

איתן דב רוזנצוויג בנם של חגית אסתר ועוזיה יהושע. נולד ביום כ"ג באדר תשס"ב (7.3.2002) באלון שבות. אח לאורי, אלעד, נוה ועמית.

ביום 11.11.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל רגלים.

סמל איתן דב רוזנצוויג נפל בקרב ביום ט' בכסלו תשפ"ד (22.11.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון. הותיר אחריו הורים ואחים.

סרן איתן פיש נולד בי"א ניסן התש"ס בן לדוד וחיה אח רביעי מתוך שמונה. אחיו הגדול איתמר למד בישיבה בירוחם במחזור י"ט ואחיו הקטן יחיאל לומד בישיבה במחזור ל"א.

איתן נולד וגדל בפדואל וגר שם כל חייו. בתיכון הלך לישיבת השומרון ולאחר מכן התחיל ללמוד בישיבה.

בסוף שיעור ב' היה צריך להתגייס עם השיעור וביקשו מתנדבים להתגייס לשריון והוא התנדב עם עוד ארבעה חברים.

עשה טירונות, צמ"פ קמ"ט בחטיבה 188 הצטיין בקורס הפיקוד ונשאר בתור מפקד על הקורס. לאחר התפקיד חזר לישיבה לפני קורס קצינים.

עשה קורס קציני שריון ולאחר מכן שימש בתור מפקד מחלקה בגדוד 53 פלוגה ג.

איתן הגיע לישיבה וסיפרו עליו שישר נכנס לתוך הלימוד בדבקות. סגנון הלימוד שלו היה נעים וחד וכל אחד נהנה לבוא לשאול אותו שאלות במשך הסדרים לשמוע את החכמה שלו.

סיפר עליו חבר לחדר, שבערבים כשהיו נכנסים לחדר היה להם תחביב לפתור תשחץ היגיון ביחד. הם היו יכולים לעשות את זה שעות ביחד. יום אחד איתן גם כתב תשחץ היגיון באותו סגנון שהיו פותרים. הסיפור מראה את החוכמה שהייתה טמונה בו ואת הרצון תמיד לעשות עוד ובצורה הכי טובה שיש.

במשך הצבא איתן היה דואג לשמחה וכיף בתוך הצוות שלו. כל אחד ידע שאפשר לבוא לאיתן וישר יהיה לו חיוך על הפנים. עם זאת איתן היה חדור מטרה ונחשב לאחד הלוחמים הטובים בצוות במחלקה ובפלוגה.

היצירתיות הרבה של איתן באה גם בצבא וגם בישיבה. בישיבה בסברות ודקויות בגמרא ובצבא במקצועיות ובציורים שעשה לכולם לסוף המסלול.